<h1>ספר הבתים הלכ' ק"ש שער שלישי ס"א</h1>
<h2>דף יג.</h2>
הקורא את שמע ולא כיון לבו בפסוק ראשון שהוא שמע ישראל לא יצא ידי חובתו, והשאר אם לא כיון לבו יצא אפי' היה קורא בתורה כדרכו או מגיה את הפרשיות בעונת קריאה יצא והוא שכוון לבו בפסוק ראשון, לר"ם: ומצוה מן המובחר לדקדק בכל הפרשיות. קצת מגדולי האחרונים כתבו צריך כונה לקרות בכל הפרשיות והקורא להגיה לא יצא. ואי זהו כונה לקרות, שיקרא הכל בכונת קריאה. וכונה לצאת אין צריך אפי' בפסוק ראשון. ואי זהו כונה לצאת, שיכוין לצאת ידי חובתו. וכונת הלב צריך בפסוק ראשון. ואי זהו כונת הלב, שיתן לבו להבין מה שהוא קורא. ודברי הר"ם נראין עיקר. כתב הרב הנגיד שכל פרשה ראשונה צריך כונה, ומי שהוא אנוס אין צריך לכוין אלא בפסוק ראשון.
